תקנה 90 — גרירת רכב מנועי. גרירת רכב מנועי [תיקון: תש״ל־3, תש״ל־10, תשמ״ז, תשנ״א] (א) רכב מנועי (להלן בתקנה זו – רכב) הנגרר על־ידי רכב אחר, מחמת שיצא מכלל פעולה או מסיבה אחרת, יחובר אל הרכב הגורר במוט חיבור מתאים וחזק במידה מספקת באופן שהמרחק בין שני כלי הרכב לא יעלה על 2.5 מטר; אמצעי החיבור יסומנו בסימן צבעוני בולט לעין, ויוארו בזמן התאורה. (ב) על הרכב הנגרר יותקן מאחור שלט כמפורט בחלק ג׳ בתוספת השניה בצורה הנראית לעין, ובזמן תאורה יותקן בקצה השמאלי של הרכב הנגרר אור אדום ואור שיאיר את לוחיות הזיהוי. (ג) על הרכב הגורר יותקן מלפנים שלט כמפורט בחלק ג׳ בתוספת השניה בצורה הנראית לעין. (ד) לא יגרור אדם רכב אלא אם גלגלי הסרן הקדמי או הסרן האחורי שלו מורמים פרט אם הרכב הנגרר נהוג על ידי אדם בעל רשיון נהיגה לגבי סוג הרכב הנגרר. (ה) הוראות תקנת משנה (ד) לא יחולו כאשר הרכב נגרר באמצעות מיתקן אשר מפעיל את היגוי הרכב הנגרר ואושר על ידי רשות הרישוי. (ו) לא יגרור אדם רכב על ידי רכב אחר אלא אם הדבר ניתן להיעשות בבטחה. (ז) ברכב נגרר לא יימצאו אנשים פרט לנוהג כאמור בתקנת משנה (ד). מקור: ויקיטקסט (תעתיק קהילתי — אינו הפרסום הרשמי).