תקנה 84א — הסעת נוסעים בשכר. הסעת נוסעים בשכר [תיקון: תשל״ז־7, תשמ״ו, תשנ״ב־5, תשנ״ג־4, תשנ״ה־4, תשס״א־2, תשס״ב־2, תשס״ד, תשס״ה־3, תשס״ז, תשס״ח־2, תשע״ד־2, תשע״ח־5, תשע״ט־5] לא יסיע אדם ולא ירשה לאחר להסיע נוסעים בשכר או בתמורה אחרת אלא אם כן הוא מסוג המצוין בטור א׳ להלן ובתנאים המצויינים לצידו בטור ב׳: טור א׳ סוג הרכבטור ב׳ התנאים (1) אוטובוס ואוטובוס זעיר ציבורי כאמור בחלק ה׳ (2) מונית כאמור בחלק ו׳ (3) (א) (נמחק) (ב) טיולית (ג) רכב מדברי (ד) רכב סיור (ה) רכב בטיחותי הרכב יעמוד כולו לרשות מזמין ההסעה ולא יגבה שכר מכל נוסע בנפרד (4) רכב מסוג N1 ורכב מסוג N2 שמוגנו נגד ירי הרכב מסיע נוסעים מישראל לאזור או מהאזור לישראל; בפסקה זו, ”אזור“ – יהודה והשומרון (5) רכב נוסעים פרטי בהסעה שהיא הסעה שיתופית כאמור בתקנה 84ב (6) אמבולנס בעת שהמוסע בו נזקק להשגחה או טיפול רפואי בזמן הנסיעה. מקור: ויקיטקסט (תעתיק קהילתי — אינו הפרסום הרשמי).