תקנה 83 — הסעת תלמידים. הסעת תלמידים [תיקון: תש״ל־3, תשמ״ד־2, תשמ״ט־7, תשנ״א, תשנ״ו־7, תשס״ה־14, תשס״ו־9, תשע״ז־6, תשפ״ה־8] (א) לא יבצע אדם הסעת תלמידים, אלא ברכב להסעת תלמידים או במונית שניתן עליה רישיון לנסיעה מיוחדת כמשמעותה בתקנה 492. (א1) לא ינהג אדם ברכב להסעת תלמידים ולא ירשה בעל רכב להסעת תלמידים ומי שהשליטה ברכב כאמור בידו לנהוג ברכב להסעת תלמידים אלא אם כן נמצא ברכב אישור שנתי בדבר תקינות מערכת התרעה על השארת ילדים ברכב כאמור בתקנה 364ז. (ב) לא ינהג אדם ברכב להסעת תלמידים, אלא אם כן הותקן בו, מלפניו ומאחוריו, שלט כמפורט בפרט 3 בחלק ג׳ שבתוספת השניה והנראה מבחוץ באופן ברור ועליו המילה ”ילדים“, ולא ינהג אדם רכב הנושא עליו שלט כאמור, אלא אם כן הוא מבצע הסעת תלמידים. (ב1) לא יסיע אדם ילדים בעמידה בהסעת תלמידים. (ב2) הנוהג ברכב להסעת תלמידים יפעיל את פנסי האיתות המותקנים בו על פי הדרישות שנקבעו לגבי רכב להסעת תלמידים, בכל עת שדלתות הרכב פתוחות. (ג) אדם המבצע הסעת תלמידים, לא יניח עליית הילדים אל הרכב וירידתם ממנו אלא כמפורט להלן: (1) באוטובוס זעיר וברכב מסחרי – מהדלת הקדמית הימנית או מהדלת הימנית השניה מקדמת הרכב; (2) ברכב הסעת תלמידים שאיננו מנוי בפסקה (1) – מהדלת הקדמית הימנית; (3) במונית – מן הצד כאמור בתקנה 81(2) או (3), לפי העניין. (ד) אדם המבצע הסעת תלמידים לא יחל בנסיעה אלא לאחר שווידא כי כל הילדים השלימו את ירידתם מהרכב והתרחקו מנתיב נסיעתו. (ה) אדם המבצע הסעת תלמידים יסרוק את הרכב בתום ההסעה כדי לוודא שלא נותרו בו ילדים. מקור: ויקיטקסט (תעתיק קהילתי — אינו הפרסום הרשמי).