תקנה 33 — החובה להשתמש בכביש בלבד. החובה להשתמש בכביש בלבד [תיקון: תש״ל־3, תשל״א־2, תשנ״ב־3, תשנ״ו־7, תשס״א־2, תשע״ז־7, תשפ״א־13] (א) במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה. (ב) עובר דרך ישתמש בדרך או בקטע ממנה בהתאם לשימוש הרגיל והמתוכנן של הדרך לרבות השימוש והציות למיתקני הדרך שהוצבו או סומנו גם אם מיתקנים אלה ניזוקו או נפרצו ואינם מונעים אותה שעה את המעבר והשימוש בדרך; בתקנת משנה זו, מיתקני דרך – לרבות גדר, מעקה, גינה וכיוצא באלה. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א) – (1) רשאי מי שלומד נהיגה או משתלם בנהיגה, כשהוא מלווה במורה נהיגה, לסטות לשול הדרך ולחזור לכביש על פי הוראות מורה הנהיגה; (2) רשאי נוהג רכב לחצות את הקו המסמן את שול הדרך ואת השול, כדי להגיע לאתר התשתית הנמצא בצד הדרך או לחזור ממנו לכביש; (3) אם הוצב בשול הדרך תמרור 501, רשאי הנוהג ברכב מן הסוג שצוין בתמרור לנסוע בו, ויראו לגביו את שול הדרך כאילו היה כביש. מקור: ויקיטקסט (תעתיק קהילתי — אינו הפרסום הרשמי).