תקנה 216 — רישיון נהיגה לבעל רישיון נהיגה לאומי. רישיון נהיגה לבעל רישיון נהיגה לאומי [תיקון: תשכ״א, תשנ״ד־6, תשס״ב־7, תשס״ה־4, תשס״ו־2, תשס״ז־4, תש״ע־11, תשע״ז־3, תשע״ז־9, תשע״ז־10, תשע״ח־6, תשע״ט־9, תש״ף, תש״ף־7, תשפ״ב־8] (א) רשות הרישוי רשאית לתת למבקש רישיון נהיגה שבידו רישיון נהיגה לאומי כהגדרתו בתקנה 562, שהוא בר תוקף, ושדרגתו מקבילה לאחת מהדרגות המנויות בתקנות 176 עד 185, רישיון נהיגה בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה הלאומי שלו, אם נתקיימו בו אלה: (1) אם הוא – (א) נמצא בישראל לפי אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, התש״י–1950 (להלן – עולה חדש) – הוא הגיש את בקשתו בתוך חמש שנים מיום עלייתו; (ב) תושב ישראל ושהה מחוץ לישראל, שישה חודשים רצופים לפחות לאחר קבלת הרישיון הלאומי – הוא הגיש את בקשתו בתוך חמש שנים מיום שובו לישראל; (ג) תושב מדינת חוץ – הוא הגיש את בקשתו בעת שהיתה ברשותו רישיון ישיבה בישראל, ובלבד שהוא הגיש את בקשתו בתוך 5 שנים מיום כניסתו לישראל ובלבד שרשות הרישוי לא תיתן לו רישיון נהיגה אלא לפי תקנות 176 עד 181; (2) עומד בתנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190; (3) עמד בבדיקות ראיה כאמור בתקנות 198 עד 201ג, אלא אם כן הורתה רשות הרישוי, מטעמים מיוחדים, שעליו לעמוד גם בבדיקות רפואיות לפי תקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 197; (4) לענין הדרגות המנויות – (א) בתקנות 176 עד 181, עמד גם במבחן שליטה ולענין הדרגה המנויה בתקנה 181, עמד גם בבדיקות רפואיות כאמור בתקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 197; (ב) בתקנות 182 עד 185, נתקיימו בו גם כל אלה: (1) עמד בבדיקות רפואיות כאמור בתקנות 192 [צ״ל: 191א] עד 197; (2) עמד בהצלחה בבחינות נהיגה לפי תקנות 203 עד 207 ו־209; (ג) בתקנות 181 עד 187 – (1) הוא אף סיים קורס לנהגי רכב ציבורי שאישרה רשות הרישוי ועמד בבחינות ונתמלא בו האמור בתקנה 189(ד)(3); (2) לא נתמלא בו האמור בתקנה 15ב. (ב) לא עמד המבקש פעמיים במבחן שליטה, לא יינתן לו רישיון נהיגה, אלא אם כן עמד בבדיקות ובחינות כאמור בתקנות 191 עד 210. (ג) בעד מבחן שליטה ישלם הנבחן אגרה כמפורט בפרט 2א בחלק א׳ לתוספת הראשונה. (ג1) על אף האמור בתקנה זו, מבקש שהיה בעל רישיון נהיגה לאומי קבוע במשך חמש שנים לפחות, מדרגה המקבילה לאחת הדרגות המנויות בתקנות 176 עד 180 – (1) פטור מבדיקת ראייה כאמור בתקנת משנה (א)(3); (2) פטור ממבחן שליטה כאמור בתקנת משנה (א)(4). (ד) רשות הרישוי רשאית לפטור מבקש מקיום הבדיקות והמבחנים כאמור בתקנת משנה (א) כולם או חלקם, אם מתקיים בו אחד מאלה: (1) לא חידש רישיון נהיגה שניתן לו לפי הפקודה; (2) הוא אזרח חוץ, בעל רישיון נהיגה לאומי תקף, המבקש להמיר רישיון נהיגה בדרגות המנויות בתקנות 176 עד 178 ו־180, ובתנאי שהוא נמנה עם אחד מאלה: (א) הסגל הדיפלומטי או הקונסולרי של מדינת חוץ; (ב) ארגון האומות המאוחדות; (ג) נציגות קרן המטבע הבין־לאומי או הבנק הבין־לאומי לשיקום ולפיתוח; (ד) ארגון בין־לאומי אחר – בהתאם לצו שנתן שר החוץ לפי חוק חסינויות וזכויות (ארגונים בין־לאומיים ומשלחות מיוחדות), התשמ״ג–1983; (ה) עובד זר מומחה כאמור בפסקה (4) להגדרה ”עובד זר מומחה“ שבתקנה 1 לתקנות עובדים זרים (פטורים למעסיקי מומחים זרים), התשס״ז–2007; (3) רישיון הנהיגה הלאומי שברשותו ניתן לו מאת מדינה או גוף מדיני אחר כמפורט בתוספת השתים עשרה אשר בינו לבין ישראל קיימת אמנה בנושא המרת רישיונות נהיגה, וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו לעניין זה באותה אמנה. (ה) על אף האמור בתקנת משנה (א), לא תיתן רשות הרישוי רישיון למבקש שבידו רישיון נהיגה כאמור בתקנה 578א. מקור: ויקיטקסט (תעתיק קהילתי — אינו הפרסום הרשמי).